מערת קשת הנמצאת במערב הגליל העליון הינה בהחלט מהמרשימים של תהליכי העיצוב הטבעיים בסלעי גיר שנוצרו בארץ, אך לא פחות ממנה מהווה מבצר המונפור סמל ליכולת האנושית לעצב את פני ההרים ולשנות את נופם.

את טיולנו התחלנו השכם בבוקר ובתחרות מול השמש העולה אט אט מהמזרח הגענו מכיוון עכו דרך כביש הצפון הממוספר 899 אל  מרגלות כביש הסרפנטינות 8993 העולה בחדות אל רכס אדמית.

העלייה במכונית קלה ומהירה ואנו נזכרים בפעם בה עלינו דרך זו ברגל, אכן יש יתרון מסוים לכלי הממונע.

מעט לאחר סיום הסרפנטינה האחרונה שלט מכוון אותנו אל השביל האדום המוליך אל מערת קשת.


הרכב מוחנה לצד הכביש (לעצלנים שביננו בהמשך הכביש ישנו חניון עם שביל סלול המוביל בנוחות אל המערה) ואנו מתחילים לדלג בין סלעי הגיר אל המערה, הדרך עוברת מעל נוף יפהפה של השטחים החקלאיים והישובים הקטנים מטה ובין שפעת חרקים צבעוניים ומעניינים וביניהם עכבישים עטויים בקורי שינה התוהים מי היצורים המוזרים שמטפסים על הפיסטינים על הבוקר.


לאחר מסלול די קל של כקילומטר אנו מגיעים אל המערה שהינה מרשימה לא רק בגודלה אלא גם בנוף הנשקף ממנה.
 

הסיפורים לגבי דרך היווצרות המערה רבים כמדריכי הטיולים העוברים כאן אך ככל הנראה נוצרה המערה מבליה קארסטית של המצוק.
 
לאחר ארוחת בוקר וסיור באזור אנו שבים אל הרכב וממשיכים על כביש הצפון וממשיכים אל פארק גורן הנמצא מעט מזרחה לקיבוץ איילון.


נסיעה קלה בשבילים החד סטריים ולא תמיד משולטים כראוי מביאה אותנו אל שטח מנגלים בו בנויה לתפארה מרפסת תצפית המשקיפה אל המונפור.


שרידי המבצר מעל ערוץ נחל כזיב נראים מגובה זה מאוד מרשימים ואנו מזדרזים לרדת בשביל האדום המוליך אותנו מטה אל ערוצו של נחל כזיב.


הירידה בשביל הכבוש נוחה ובמהרה אנו מגיעים אל ערוץ הנחל המפכפך בעליזות למרגלות שרידים של חווה חקלאית שמן הסתם סיפקה בימים עברו אל תוצרתה ליושבי המבצר.

אנו חוצים את הנחל מעל שדרת אבנים רחבות שהונחו לרוחב הערוץ וממשיכים עם השביל האדום במעלה גדת הנחל עד לכניסה אל שרידי המבצר.


הסיור במבצר נמשך במעלה ההר (המבצר בנוי במעלה הגדה) תוך מעבר בשרידיו מהם שמורים היטב ומהם שנותרו רק אבנים שבורות, לעומת הציפיות שמעורר נופו המרשים של המבצר מממט מתצפית פארק גורן בהחלט אנו מעט מאוכזבים אך הנוף של הגדה ממנה באנו הנשקף ממרפסות המבצר מהווה פיצוי ראוי לרמת השימור של המבנים.


אנו ממשיכים במעלה השביל האדום עוברים את שרידי המבצר וממשיכים במעלה הנוח עוד כקילומטר וחצי עד לנקודת המפגש עם השביל השחור המוריד אותנו חזרה אל ערוץ נחל כזיב בתוך יער עבות וקריר.

הירידה נמשכת לאורך כ 2 קילומטר ולקראת סופה קולות של ילדים צוהלים מרמזים על בריכות מלאות בערוץ הנחל, ואכן עם ההגעה לערוץ מתגלה בריכה רחבת ידיים בה משתובבים ילדים בטיול שנתי.


הבריכה מהווה תפאורה נאה לארוחת צהריים ולשחייה קלה וממנה אנו ממשיכים בשביל הירוק במורד הנחל.

השביל עובר בנוף צמחיה סבוך ובין בריכות קסומות, פלגי מים ומשחקי אור צל ומים הנותנים לצלם אפשרויות רבות למימוש תחביבו.

לאחר כקילומטר וחצי אנו מגיעים אל מפגש ערוץ הנחל עם השביל השחור המעלה אותנו בתלילות אל כביש האספלט של פארק גורן.

טרמפ מעובר אורח מחזיר אותנו אל הרכב והשמש הנושקת לים במערב מזכירה שלכל טיול טוב יש גם סוף...